הצטרפו לראשונים 1,000 חלוצים

“התחלתי לשחק פוקר מקוון במהלך הקורונה. שש שנים לאחר מכן, אני עדיין משחק. אני שף, עובד 12 שעות ביום, וכשאני חוזר הביתה, אני יושב מול המסך “כדי להירגע”. במציאות, אני מפסיד בין 200 ל-500 אירו בכל סשן. אשתי חושבת שהבעיות הכלכליות שלנו נובעות מיוקר המחייה. היא לא יודעת. לקחתי שלוש הלוואות צרכניות. בשבוע שעבר שיחקתי בטורניר עם ביי-אין של 50 אירו, עליתי ל-1,200 אירו, ואיבדתי הכל במשחקי מזומן מיד לאחר מכן. אפילו לא ישנתי באותו לילה.”

“הפרישה המוקדמת שלי הייתה אמורה להיות התחלה של חיים חדשים. היא הפכה לתחילת הסוף. אני כבר לא עובד, אני לבד בבית, והמשחקים המקוונים הפכו לחבר היחיד שלי. אני משחק מהרגע שאני מתעורר. לפעמים אני לא אוכל עד 16:00 כי אני שקוע במסך. יום אחד, בשעה 3 לפנות בוקר, הבן שלי מצא אותי מבולבל מול הטלפון, עם חשבון ריק. הוא אמר: ‘אבא, הפכת לרוח רפאים’. הוא צודק. בחודש שעבר מכרתי את המכונית שלי כדי למלא את חשבון השחקן שלי. אני מבקש מהקזינו לחסום אותי, והם מגיבים בבונוס קבלת פנים”.

“גדלתי עם פרסומות להימורים בכל מקום: בטלוויזיה, ביוטיוב, באינסטגרם, באצטדיונים. בגיל 19 פתחתי את החשבון הראשון שלי. בגיל 21 היו לי שלוש אפליקציות להימורים בטלפון. בגיל 24 אני חייב 14,000 דולר אוסטרלי וגר עם ההורים שלי. החברים שלי יוצאים, מטיילים, בונים את חייהם. אני בודק את הסיכויים ב-2 לפנות בוקר במשחקי טניס באוזבקיסטן. אני מהמר על ענפי ספורט שאני אפילו לא צופה בהם. המשכורת שלי נעלמת תוך 48 שעות. החלק הגרוע ביותר הוא ששכנעתי את עצמי במשך חודשים שיש לי “אסטרטגיה”. אין אסטרטגיה. יש רק את האלגוריתם שמנצח ואותי שמפסיד.”

“ההימורים המקוונים פגעו בברזיל כמו צונאמי. כולם מהמרים עכשיו. על כדורגל, על MMA, על הכל. התחלתי עם הימורי ספורט והחלקתי לקזינו מקוון, ל”טיגריניו” ולמשחקי קראש. בשנה אחת הפסדתי סכום השווה לשנתיים של משכורת. אשתי גילתה על החובות כשעורך הדין דפק על הדלת. היא אמרה: “זה ההימורים או אנחנו”. הבטחתי להפסיק. החזקתי מעמד אחד עשר ימים.”